Twitter

Monday, October 22, 2012

Deconstructing and Reconstructing Abraham

audio:
http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/782912/Rabbi_Ari_Kahn/Deconstructing_and_Reconstructing_Abraham


פרשת לך לך התשע"ג

הרב ארי דוד קאהן                                                                                                    Rabbi Ari Kahn                      
מת"ן ה' מרחשון התשע"ג                                                                                  Adk1010@gmail.com       
http://Rabbiarikahn.com                                                         http://arikahn.blogspot.com        

1.    העמק דבר על בראשית פרק יב פסוק יז
אכן אומר לך כלל תבין אותו בכל פרשיות הבאות בספר הישר של אברהם יצחק ויעקב שבא ללמדנו כח שלשה עמודי ההשגחה הפרטית תורה ועבודה וגמ"ח. וכל אחד מהם הוא סגולה להשגחה בפרט אחד מעתה יש לדעת עוד דאע"ג שהאבות שלשתם עסקו בשלשה עמודי ההשגחה אלו מכ"מ כל א' מהם הצטיין בעמוד א' אברהם בתורה שהוא הראשון שהחל להיות עמל בשקידתה כאשר יבואר בפסוק וישמור משמרתי. וכדאי' בע"ז ח' דשני אלפים תורה התחלתו מעת שהי' א"א בן נ"ב. ואי' ברבה שהיה בכל לילה יושב והוגה ומעיין עד שהיו כליותיו נובעות תורה. ומש"ה אע"ג שהיה מושגח בפרנסה ובשלום וכבוד מכ"מ כל הספורים באו שבא בכח החרב להכות כל קמיו בדרך נפלא. יצחק הצטיין בעבודה שהי' עולה תמה. ובילקוט פ' שלא אי' שהי' יצחק שקוע תמיד בתפלה שהיא במקום עבודה. ע"כ באו כל הספורים שהצטיין ההשגחה עליו בפרנסה כאשר יבואר. יעקב הצטיין גמ"ח למעלה מטבע האדם כמו באופן שמירת צאן לבן. ועוד יבואר במקומו. ע"כ הצטיין ההשגחה עליו בנצירת שלום למעלה מה"ט.

2.    מיכה פרק ז
(כ) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:
19. He will again have compassion upon us; he will suppress our iniquities; and you will cast all their sins into the depths of the sea.20. You will show truth to Jacob, and loving mercy to Abraham, as you have sworn to our fathers from the days of old.
3.    רד"ק מיכה פרק ז פסוק כ
(כ) תתן אמת ליעקב - החסד הוא לאברהם שנתן לו בחסדו הארץ ולבניו אחריו ובניו הם בני יעקב והאמת הוא ליעקב כי אחר שנתנה לאברהם ולבניו האמת הוא לקיים המתנה ולבניו כי הוא אלהי האמתי ולא ישוב דבריו הטוב אחור:
אשר נשבעת לאבותינו - כלל שלשת האבות אברהם יצחק ויעקב כי לשלשתם נשבע:

4.    אלשיך על מיכה פרק ז פסוק כ
תתן אמת ליעקב וכו'. הנה ידוע כי לאברהם מדת חסד וליצחק גבורת דין, וליעקב מדת אמת היא מדת רחמים, אמר כאשר תזכור זכות האבות אשר כל א' דורש מדתו, תתן

זוהר כרך ב (שמות) פרשת שמות דף כא עמוד ב
אברהם תקן תפלת שחרית כנגד מדת החסד,

5.    ריקאנטי בראשית פרק יא 1250
ספר הבהיר [אות קלה - קלז] לאברהם וליצחק וליעקב נתנו כחות, אחד לכל אחד ואחד, ובמדה שהלך כל אחד ואחד דוגמתה ניתן לו. אברהם גמל חסד בעולם, שהיה מזמין לכל באי עולם ועוברי דרכים מזון וגומל חסד ויוצא לקראתם. וכתיב [להלן יח, ב] וירא וירץ לקראתם, ועוד [שם] וישתחו ארצה, זאת היתה גמילות חסדים שלימה, והקב"ה מדד לו כמדתו ונתן לו מדת החסד, שנאמר תתן [מיכה ז, כ] אמת ליעקב חסד לאברהם וגו', מאי מימי קדם, מלמד שאם לא היה אברהם גומל חסד וזוכה למדת חסד לא היה יעקב זוכה למדת אמת. ובשביל שזכה אברהם למדת חסד זכה יצחק למדת פחד, שנאמר [להלן לא, נג] וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. הואיל וזכה יצחק למדת הפחד, זכה יעקב למדת אמת שהיא מדת שלום, ומדד לו הקדוש ברוך הוא כמדתו, דכתיב [להלן כה, כז] ויעקב איש תם. בראשית רבה [נח, יג] א"ל הקדוש ברוך הוא אני אומנותי גמילות חסדים, תפשת אומנותי בא ולבש מלבושי. עוד שם א"ר ראובן, צדקה היתה צווחת ואומרת אם אין אברהם עשה אותי אין מי שיעשה אותי, שנאמר [ישעיה מא, ב] צדק יקראהו לרגלו:
ספר הבהיר [אות קצא] כך אמרה מדת חסד כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי, שהרי אברהם עמד שם במקומי ושמר משמרתי, ואני זאת היא מלאכתי שאני מזכה את העולם, ואפילו נתחייבו אני מזכה אותם. ועוד משיבה ומביא בלבם לעשות רצון אביהם שבשמים, וכל זה עשה אברהם, דכתיב [להלן כא, לג] ויטע אשל בבאר שבע ויקרא בשם יי'. סדר לחמו ומימיו לכל באי עולם והיה מזכה אותם, ומדבר על לבם למי אתם עובדים, עבדו את יי' אלהי השמים והארץ, והיה דורש להם עד שהיו שבים. ומנלן דאף החייבים היה מזכה, דכתיב [להלן יח, יז] המכסה אני מאברהם, אלא אזכהו שידעתי שיבקש עליהם רחמים. , זכה ולקח מדתו של חסד שנאמר [מיכה ז, כ] חסד לאברהם, זהו שנאמר עליו [תהלים קי, א] שב לימיני וגו':

6.    רש"י בראשית פרק יא פסוק לב
(לב) וימת תרח בחרן - לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען והיה שם יותר מששים שנה, שהרי כתוב (יב ד) ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, (פסוק כו) ותרח בן שבעים שנה היה כשנולד אברם, הרי מאה ארבעים וחמש לתרח כשיצא אברם מחרן, עדיין נשארו משנותיו הרבה. ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם, שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך לו, לפיכך קראו הכתוב מת, שהרשעים אף בחייהם קרוים מתים, והצדיקים אף במיתתן קרוים חיים, שנאמר (שמואל ב' כג כ) ובניהו בן יהוידע בן איש חי:

7.    בראשית פרק יג
(ז) וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ:(ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ:(ט) הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה:

8.    בראשית פרק יד
(כא) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ:(כב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יְקֹוָק אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:(כג) אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם:(כד) בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם: ס

9.    בראשית פרק טז
(ה) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְקֹוָק בֵּינִי וּבֵינֶיךָ:(ו) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ:

10. בראשית פרק יח
(כג) וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע:

11. בראשית פרק כ
(יא) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי:
12. בראשית פרק כא
(ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:(י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק:(יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ:(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:

13. בראשית פרק יב
(א) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:(ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה:(ג) וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:
(ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:

14. העמק דבר על בראשית פרק יב פסוק ב
(ב) ואעשך לגוי גדול. לעת עתה לא נתבשר על הבנים עד מאמר השני ועל זה בנה מזבח. אבל כאן אפשר לפרש שיהי' לגוי עפ"י שיתקבצו אליו אנשים רבים והוא יהא אב להם באמונה המיוחדת לו נקראת על שמו:

15. כתר יונתן בראשית פרשת לך לך פרק יב פסוק ה
(ה) ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר קנו ואת הנפש אשר גיירו בחרן ויצאו ללכת לארץ של כנען ויבאו לארץ של כנען:

16. אבן עזרא בראשית פרשת לך לך פרק יב פסוק ה
ואת הנפש עבדים ילידי בית, או עשו כמו קנו, וכן עשה לי את החיל הזה (דבר' ח, יז). וי"א הנפשות שהורום האמת לעבוד את השם.

17. רש"י בראשית פרק יב פסוק ה
אשר עשו בחרן - שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים, ושרה מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום. ופשוטו של מקרא עבדים ושפחות שקנו להם, כמו (שם לא א) עשה את כל הכבוד הזה, (במדבר כד יח) וישראל עושה חיל, לשון קונה וכונס:

18. רד"ק בראשית פרשת לך לך פרק יב פסוק ה
ואת הנפש אשר עשו בחרן - העבדים והשפחות שקנו בחרן, ויהיה עשו כמו "עשה לי את החיל הזה" (דברים ח') ודעת אונקלוס על אותם האנשים שהחזירו לאמונה טובה היא אמונת אברהם אבינו, כי לוט היה מאמונתו לפיכך נתחבר עמו, והוא גם כן היה קורא לאנשים ומראה להם טעמים שיאמינו בה' ויעבדו אותו לבדו ולא הגלולים לפיכך אמר אשר עשו ולא אשר עשה. ורז"ל (ב"ר ל"ט) דרשו אשר עשו על אברהם ושרי, הוא מגייר את האנשים והיא הנשים, אשר עשו, כמו "אשר עשה את משה ואת אהרן" (שמואל א' י"ב ו') שגדלם ולמדם. ויצאו ללכת וגו' כלם היה לבם נכון ללכת ארצה כנען עם אברהם וכן עשו:

19. ספר משכיל לדוד על בראשית פרק יב פסוק ה
(ה) אשר עשו וכו' ופשוטו וכו'. הקדים המדרש לפשט משום דקשה לפי פשוטו שהעבדים והשפחות הרי הם בכלל ואת כל רכושם אשר רכשו שגם העבדים רכוש הם ואמאי הדר ואת הנפש וכו' ומ"ש מגייר וכו' אין הכוונה מגייר על ידי מילה שהרי הוא עצמו עדיין לא נימול אלא רצה לומר שהיה מלמדם להניח הע"ז ולעבוד להקדוש ברוך הוא:

20. ספר גור אריה על בראשית פרק יב פסוק ה
[ט] אברהם מגייר כו'. דאם לא כן איך שייך לשון "עשה", והלא לא עשאום (כ"ה ברא"ם):


21. רבינו בחיי בראשית פרשת לך לך פרק יב פסוק ה
(ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן. ע"ד הפשט: העבדים שהיו לו ונפשות ילידי ביתו שקנו בחרן, מלשון: (דברים ח, יז) "עשו לי את החיל הזה".

22. חזקוני על בראשית פרק יב פסוק ה
 ואת הנפש אשר עשו - אמרי' בשמעתא דתנא דבי אליהו כאן מתחיל מתן תורה, והתרגום ראיה.

23. תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ט עמוד א
תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח, שני אלפים תורה מאימת? אי נימא ממתן תורה עד השתא, ליכא כולי האי, דכי מעיינת בהו, תרי אלפי פרטי דהאי אלפא הוא דהואי! אלא +בראשית יב+ מואת הנפש אשר עשו בחרן, וגמירי, דאברהם בההיא שעתא בר חמשין ותרתי הוה
The Tanna debe Eliyyahu taught: The world is to exist six thousand years; the first two thousand years are to be void; the next two thousand years are the period of the Torah, and the following two thousand years are the period of the Messiah. …
From when are the two thousand years of the Torah to be reckoned? Shall we say from the Giving of the Torah at Sinai? In that case, you will find that there are not quite two thousand years from then till now [i.e., the year four thousand after the Creation], for if you compute the years [from the Creation to the Giving of the Torah] you will find that they comprise two thousand and a part of the third thousand; the period is therefore to be reckoned from the time when Abraham and Sarah had gotten souls in Haran for we have it as a tradition that Abraham was at that time fifty-two years old.

24. ספר תפארת ישראל עמוד סא - פרק תשעה עשר
כבר התבאר לך שאלה ראשונה. ומה שנראה לנו בתשובת שאלה שניה כי חלוקי מדרגות היו בענין זה, כי אברהם היה מקיים כל התורה כולה על פי דעת חכמים אשר אין לזוז מקבלתם ומחכמתם. וזה כי אברהם היה מיוחד ביותר לקיים כל התורה, כי מעלת אברהם דבקה בחכמה העליונה, לכך היה אברהם בפרט מיוחד אל התורה שהוא השכל העליון כאשר ידוע כי הן ג' שנה הכיר אברהם את בוראו ]נדרים ל"ב ע"א[ ומאחר שהיה אברהם מיוחד בזה ולא כן יצחק ויעקב רק כי קבלו מאברהם לכך היה אברהם גם כן מקיים מה שנותן השכל העליון הזה ולכך היה אברהם מיוחד לקיים את כל התורה. ועוד יש לך להבין בחכמה, כי מדת אברהם היא מדת התורה כי התורה תקרא תורת חסד דכתיב [משלי ל"א] ותורת חסד על לשונה, וזה מצד כי התורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום,

25. של"ה עשרה מאמרות מאמר שלישי ורביעי
נמצא, היראה הראשונה בחינות צדיק גמור, המקיים התורה לא גורע ולא מוסיף על מה שהוא מצווה. והאהבה, היא הדביקה וחשיקה וחפיצה בכל אשר עושה. והיראה לפני ולפנים, הוא חסיד עושה ביותר ממה שהוא מצווה, מפני היראה הזו שהוא לפני ולפנים, סוד יחוד השם. וכן אמרו בתקונים (תקוני זהר בהקדמה, דף א' ע"ב), נקרא חסיד שמתחסד עם קונו. הוא הדבר אשר דברתי, כי מתחסד בשביל צורך קונו. ועל זה נאמר (תהלים קמז, יא) 'רוצה ה' את יראי"ו את המיחלים לחסד"ו'. ותיבת 'לחסד"ו' קאי על 'ה'' אשר הזכיר, דהיינו מכח יראה זו מתחסד עם ה'. ולזו היראה זכה אברהם אבינו, שאמר לו השם יתברך (בראשית כב, יב) 'כי ירא אלהים אתה'. והיא היראה היוצאה מהאהבה, ונעשה חסיד שמתחסד עם קונו. זהו סוד 'חס"ד לאברה"ם' (מיכה ז, כ), וזהו 'כי ירא אלהים אתה'.

Monday, October 15, 2012

Noach 5773 - The Terrible Secret Behind the Tower

Noach 5773 The Terrible Secret Behind the Tower

audio: http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/782651/Rabbi_Ari_Kahn/The_Terrible_Secret_Behind_the_Tower



פרשת נח התשע"ג

הרב ארי דוד קאהן                                                                       Rabbi Ari Kahn                      
מת"ן כ"ח תשרי התשע"ג                                                        Adk1010@gmail.com       
http://Rabbiarikahn.com                                                                http://arikahn.blogspot.com        

1.    בראשית פרק יא
(א) וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים:(ב) וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:(ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר:(ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ:
 (ה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם:(ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת:(ז) הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ:(ח) וַיָּפֶץ יְקֹוָק אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר:(ט) עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל יְקֹוָק שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְקֹוָק עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ: פ
The entire earth had one language with uniform words. When [the people] migrated from the east, they found a valley in the land of Shinar, and they settled there. They said to one another, 'Come, let us mold bricks and fire them.' They then had bricks to use as stone, and asphalt for mortar. They said, 'Come, let us build ourselves a city, and a tower whose top shall reach the sky. Let us make ourselves a name, so that we will not be scattered all over the face of the earth.'
2.    ספר גור אריה על בראשית פרק יא פסוק א
והשתא לא יקשה קושיא יבנו אותו בהר, שזה היה קשיא כאשר נפרש שלא היה המגדל הזה רק לעלות בו, ואם כן יבנו אותו בהר, אבל עתה המגדל היה כמו השמים עצמו, ודבר זה לא יתכן בהר, שאין ההר - שהוא מן הארץ - יש לו דמיון לזה. כלל הדבר הזה שהמגדל הזה היה בנין על ידי פעולות זרות הידוע להם לאותו דור, עד שהיה בנין זה מתנגד אל רצון השם יתברך, וסדור העולם אשר סדרו השם יתברך, ודי בזה ואין כאן מקום להאריך:

3.    מלבים על בראשית פרק יא פסוק א
ואמרו חז"ל מעשה דור הפלגה לא נתפרש, רק נבין ברמז מה היה החטא שלהם מן הספור:

4.    בראשית רבה (וילנא) פרשת נח פרשה לח
ו, ר"א אומר ודברים אחדים דבורים אחדים, מעשה דור המבול נתפרש, מעשה דור הפלגה לא נתפרש אותן של דור המבול לא נשתיירה מהן פליטה ואלו של דור הפלגה נשתיירה מהם פליטה, אלא דור המבול על ידי שהיו שטופים בגזל שנא' (שם /איוב/ כד) גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו, לפיכך לא נשתייר מהן פליטה אבל אלו על ידי שהיו אוהבים זה את זה שנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת לפיכך נשתיירה מהן פליטה,
Yet of the former not a remnant was left, whereas of the latter a remnant was left! But because the generation of the Flood was steeped in robbery, as it is written, They remove the landmarks, they violently take away flocks and feed them (ib. XXIV, 2), therefore not a remnant of them was left. And since the latter, on the other hand, loved each other, as it is written, AND THE WHOLE EARTH WAS OF ONE LANGUAGE, therefore a remnant of them was left.

5.    רבנו בחיי על בראשית פרק יא פסוק ד
והנה הפסוקים סוגרים הדלת בעד המחשבות הרעות שהיו חושבים בלבם ולא רצו לפרסמם. ואל הענין הזה רמזו במדרש שאמרו (בראשית רבה לח, ו) ודברים אחדים אחודים כלומר סגורים, מעשה דור המבול נתפרש מעשה דור הפלגה לא נתפרש, עד כאן. ושמעתי כי בוני המגדל היו שבעים ואין ספק כי היה להם בזה כוונה ידועה:

6.    ספר פרדס יוסף על ספר בראשית פרק יא פסוק א
עוד יש לומר כיון שדור הפלגה פשטו ידם בעיקר והטיחו דברים קשים כלפי מעלה, ולא ניתנו לכתוב, וכדי בזיון וקצף לומר נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה, ולכן לא נתפרשה, וכל שכן לפי דברי מקובלים שכתבו שקצצו בנטיעות, וכבוד אלקים הסתר דבר:

7.    העמק דבר על בראשית פרק יא פסוק ג
(ג) ונשרפה לשרפה וגו'. כל המקרא אין בו ענין שראוי להודיע לענין הסור ומה לי אם היו להם אבנים לבנין או בנו באץ או עשו שריפת לבנים וכבר לפני המבול כתיב ויהי בנה עיר. ונראה דכאן מרומז קבלת חז"ל דהפילו לא"א לכבשן האש.
8.    בראשית פרק י
(ח) וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ:(ט) הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי יְקֹוָק עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְקֹוָק:(י) וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר:(יא) מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח:(יב) וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה:

9.    רש"י בראשית פרשת נח פרק יא פסוק א
ודברים אחדים - באו בעצה אחת ואמרו לא כל הימנו שיבור לו את העליונים, נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה. דבר אחר על יחידו של עולם. דבר אחר ודברים אחדים, אמרו אחת לאלף ושש מאות חמשים ושש שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול, בואו ונעשה לו סמוכות:

10. רד"ק בראשית פרשת נח פרק יא פסוק א
וראשו בשמים, וזה אינו כמשמעו כי לא היו טפשים לעשות מלחמה ממש אלא המלחמה הזאת באמונה היתה לעבוד זולתו, וכיון שנתפזרו בטלה הסכמתם:

11. רש"י בראשית פרשת נח פרק יא פסוק ב
(ב) ויהי בנסעם מקדם - שהיו יושבים שם, כדכתיב למעלה (י ל) ויהי מושבם וגו' הר הקדם, ונסעו משם לתור להם מקום להחזיק את כלם, ולא מצאו אלא שנער:

12. בעל הטורים בראשית פרשת נח פרק יא פסוק ב
(ב) בנסעם. ב' במסורת. הכא בנסעם מקדם. ואידך בנסעם מן המחנה (במדבר י לד). זה הוא שדרשו רבותינו ז"ל (שבת קטז א) אותו היום סרו מאחרי ה'. משל לתינוק שבורח מבית הספר (ירושלמי תענית פ"ד ה"ה). פירוש בנסעם מקדם, שנסעו מקדמונו של עולם (ב"ר לח ז):

13. רש"י בראשית פרשת נח פרק יא פסוק ג
לבנים - שאין אבנים בבבל, שהיא בקעה: ונשרפה לשרפה - כך עושין הלבנים שקורין טיולי"ש בלע"ז [רעפים], שורפים אותן בכבשן:לחמר - לטוח הקיר:

14. אבן עזרא בראשית פרשת נח פרק יא פסוק ג
 והחמר תחת טיט, ופי' כמשמעו בלשון ישמעאל. ואלה בוני המגדל לא היו טפשים שיחשבו לעלות אל השמים, גם לא פחדו מהמבול, כי נח ובניו שנשבע להם השם שם היו, וכלם סרים אל משמעתם, כי בניהם היו. והנה הכתוב גלה חפצם וסוף דעתם לבנות עיר גדולה למושבם, ולבנות מגדל גבוה להיות להם לאות ולשם ולתהלה לדעת מקום העיר לההולכים חוצה כרועי המקנה, גם יעמוד שמם אחריהם כל ימי המגדל. וזהו שאמר הכתוב ונעשה לנו שם. ומלת הבה כמו תנה, ושרשו יהב, והעד השלך על ד' יהבך (תה' נה, כג). ובעבור שידברו בה הרבה תמצא כן לשון רבים, הבה נתחכמה (שמות א, י), גם לנקבה הבה נא אבוא אליך (ברא' לח, טז). ואל תתמה על מלת וראשו בשמים, כי הנה כן דבר משה ערים גדולות ובצורות בשמים (דבר' א, כח). ואלה הבונים ראו בעצתם שלא יפרדו, והשם לא יעץ כן, והם לא ידעו:

15. רד"ק בראשית פרשת נח פרק יא פסוק ג
והחֵמר, היה להם לחומר - החמר הוא טיט מגבל עפר במים, וחומר הוא המוגבל מסיד ומחול במים, ושם לא היה להם אבנים שיהו שורפים לסיד. והיה להם לבנינים החֵמר במקום החומר:

16. רמב"ן בראשית פרשת נח פרק יא פסוק ב
ואנשי הפלגה על דברי רבותינו (סנהדרין קט א) מורדים בבוראם. ורודפי הפשט (הראב"ע, והרד"ק), אומרים שלא היה דעתם אלא שיהיו יחד מחוברים כי הגיד הכתוב דעתם "פן נפוץ", ולא ספר עליהם ענין אחר. ואם כדבריהם יהיו טפשים, כי איך תהיה עיר אחת ומגדל אחד מספיק לכל בני העולם. או שמא היו חושבים שלא יפרו ושלא ירבו, וזרע רשעים יכרת:
אבל היודע פירוש שם, יבין כוונתם ממה שאמרו ונעשה לנו שם - וידע כמה השיעור שיזמו במגדל לעשותו, ויבין כל הענין, כי חשבו מחשבה רעה, והעונש שבא עליהם להפרידם בלשונות ובארצות מדה כנגד מדה, כי היו קוצצים בנטיעות. והנה חטאם דומה לחטא אביהם, ושמא בשביל זה דרשו (ב"ר לח ט) אשר בנו בני האדם - אמר רבי ברכיה מה בני חמריא בני גמליא, אלא בנוי דאדם קדמאה וכו'. והסתכל כי בכל ענין המבול הזכיר "אלהים", ובכל ענין הפלגה הזכיר השם המיוחד, כי המבול בעבור השחתת הארץ, והפלגה בעבור שקצצו בנטיעות, והנם ענושים בשמו הגדול, וזה טעם הירידה, וכן במדת סדום. והמשכיל יבין:


17. מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת נח פרק יא סימן ב
[ב] וימצא בקעה. שהלכו בכל העולם למצוא מקום שיחזיק כולם ולא מצאו אלא בארץ שנער, ששם ננערו דור המבול שהיא עמוקה:

18. תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק ד
כתיב [בראשית יא ב] וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם אמר ריש לקיש למה נקרא שמה שנער ששם ננערו מיתי דור המבול

19. בראשית רבה (וילנא) פרשת נח פרשה לז
ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה, חרן ונציבין וקטוספין, בארץ שנער, זו בבל למה נקרא שמה שנער, אמר ר"ל ששם ננערו מתי דור המבול,

20. רש"י מסכת ברכות דף נז עמוד ב
מקום שנוטלין ממנו עפר - מקום יש בבבל שאין בהמה יוצאה משם אם אין נותנים עליה עפר מעפר המקום, והוא סימן השמד ומקללותיה של בבל היא, וביסוד מורנו הרב רבי יצחק ראיתי שנוטלים משם עפר לטיט לבניני המקום, וסוף סוף אותו מקום אין בו ישוב ולא זרע ולא נטיעה.

21. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נז עמוד ב
ראה מקום שנוטלין ממנו עפר אומר: ברוך אומר ועושה גוזר ומקיים.
On seeing the place from which dust is carried away, he says, Blessed be He who says and does, who decrees and carries out.

22. תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיג עמוד ב
אמר רבי אמי: כל האוכל מעפרה של בבל - כאילו אוכל מבשר אבותיו, ויש אומרים: כאילו אוכל שקצים ורמשים, דכתיב +בראשית ז+ וימח את כל היקום וגו'. אמר ריש לקיש: למה נקרא שמה שנער - שכל מתי מבול ננערו לשם.
R. Ammi said: He who eats earth of Babylon is as though he ate the flesh of his ancestors; some say, It is as though he ate of abominations and creeping things, because it is written, And he dissolved every living thing, etc. Resh Lakish said, Why is it [Babylon] called Shinar? Because all the dead of the Deluge were shaken out [deposited] thither [nin'aru lesham].

23. רש"י מסכת שבת דף קיג עמוד ב
מבשר אבותיו - שמתו שם בגולה.

24. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיח עמוד א
בשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברהם אבינו לתוך כבשן האש אמר גבריאל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, ארד ואצנן, ואציל את הצדיק מכבשן האש. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו, נאה ליחיד להציל את היחיד.

25. בראשית רבה (וילנא) פרשת נח פרשה לח
ר"א ורבי יוחנן, ר"א אומר ודברים אחדים דבורים אחדים, מעשה דור המבול נתפרש, מעשה דור הפלגה לא נתפרש ודברים אחדים שאמרו דברים חדים על ה' אלהינו ה' אחד

26. רד"ק בראשית פרשת נח פרק יא פסוק ב
(ב) ויהי בנסעם מקדם - ממזרח כי שם היה היישוב בתחלה ושם נברא אדם כי גן עדן מזרחי הוא, ונח בצאתו מן התבה הלך לו אל מקום ישובו הראשון או התבה היתה שם בצאתו ממנה, גם הרי אררט מזרחים הם. והם בהסכמתם יצאו מאותו מזרח, ובאו כלפי מערב עד בבל; והבקעה היא מקום מישור בין ההרים יש רחב ויש צר, וזה המישור מצאו אתו רחב ידים והסכימו לשבת שם וישבו שם, ונקרא המקום ההוא ארץ שנער, והיא הנזכרת למעלה, כי כבר כתבנו כי הענין ההוא אחר הפלגה היה. ולא ספר הכתוב למה נקרא שנער; ורז"ל אמרו (ב"ר ל"ז) לפי שמתי מי המבול ננערו שם לפי שהיא בקעה:

27. פירוש קדמון מבית מדרשו של ר' פרחיה (בשיטת הקדמונים) מסכת שבת קיג:
ואמרינן בגמרא האוכל מעפר בבל כאילו אוכל מעצמות אבותיו. שלא נקרא שמה שנער אלא משום שננערו כל מיתי המבול לשם:

Wednesday, September 19, 2012

Some lectures on Teshuva and Yom Kippur topics:


Some lectures on Teshuva and Yom Kippur topics:
The Teshuva of Resh Lakish
The Disappearance of Truth
A comparison between the prayer of Moshe after the sin of the spies and after the sin of the Golden Calf. Especially the use of the 13 midot and the abbreviated form
The Ten Days of Teshuva

Teshuva; Personal Re-Creation

Rabbi Elazer Ben Durdiya - spiritual degeneration and Teshuva

Pat Akum - Parameters - when to be lenient - when to be strict

Repercussion of Sin

Yom Kippur and Transcendence

Acher - is Teshuva always possible part one

Acher - is Teshuva always possible part two